פסק-דין בתיק ת"א 172547-09

רקע

מונחת לפניי תביעתו של הקטין א. מ., יליד 1995 (להלן: "התובע") באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים הגב' כותר ומר מחמד אלמרבוע (להלן: "התובעת 2" ו- "התובע 3") לפיצויו בגין תאונת דרכים שהתרחשה לטענתם ביום 28.10.03, עת נסע התובע על אופניו ופגע בו רכב בעל מ.ר 5017725 הנהוג בידי מר אבו חסאן עודה (להלן: "הנתבע 2"). אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") היא חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו של הנתבע 2 בזמנים הרלוונטיים.

בהחלטתה של כב' השופטת מ' שריר לאחר קדם משפט שהתקיים ביום 29.12.09 נקבע כי לאור המחלוקת בין הצדדים באם מדובר בתאונת דרכים או שמא בנפילה מהאופניים אין מנוס מפיצול הדיון באופן שתחילה תידון שאלה עובדתית זו.

ביום 15.11.11 התקיימה ישיבת ההוכחות, בה העידו התובע, התובע 3, הנתבע 2 והחוקר הפרטי מר סימון שביט וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

טענות הצדדים

ב"כ התובעים המלומד טען, כי הוכח ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, כי אכן התרחשה תאונת דרכים וכי גרסת התובעים לא נסתרה. לדבריו, הנתבע 2, שאין לו קרבה משפחתית או קשרים עסקיים עם התובעים מודה שהתרחשה התאונה, זאת למרות שהוא יודע שהוא עלול לאבד את הרישיון שלו ובמקרה דנן מדובר בנהג מונית שפרנסתו תלויה ברישיון הנהיגה. עוד נטען כי על בית המשפט להתרשם מעדותם של התובע והתובע 3 שהייתה ברורה לחלוטין. ב"כ התובעים ציין כי אומנם התובע סיפר שהפגיעה הייתה מהצד האחורי והנהג מספר שהפגיעה הייתה בצד הקדמי אך מכיוון שמדובר באירוע שהתרחש לפני מספר שנים סביר  שהתובע לא יזכור את המיקום המדוייק של הפגיעה. באשר לנספח ד' לתצהיר עדותו של התובע 3 טען ב"כ התובעים כי מדובר במסמך שמסר הנתבע 2 לתובע 3 ובו מפורטים כל פרטי האירוע ועל כן הדברים ברורים. עוד טען ב"כ התובעים כי החוקר הפרטי מטעם חברת הביטוח נפגש עם הנתבע 2 ובכל השיחות בינהם הנתבע 2 חזר על הגרסה ואישר שאכן הייתה תאונה.

ב"כ התובעים טוען, כי הסתירות בין הגרסאות לא משמעותיות ועל כן אינן צריכות להשפיע על התביעה.

ב"כ הנתבעת המלומד טען כי על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה" על התובעים הנטל להוכיח את אירוע התאונה ומהראיות עולה ספק רב האם אכן ארעה התאונה כפי שטוען התובע.

ב"כ הנתבעת טוען כי העובדה שנהג הרכב נזכר לספר שאכן התקיימה תאונת דרכים שש שנים לאחר שפנו אליו בפעם הראשונה ולאחר שלא שיתף פעולה כאשר פנו אליו לאחר התאונה ברי שמדובר בעדות כבושה. לאור התמיהות שבגרסת הנהג, חברת הביטוח לא קיבלה על עצמה את ייצוגו. באשר לתצהירי העדות שהוגשו מטעם התביעה טען ב"כ הנתבעת כי מהחקירה עולה שלתובע 3 לא היה מושג מה כתוב בתצהיר שכן הוא אינו יודע לקרוא ולכתוב בעברית ומשהסתבר שהתצהירים אינם שווים את הנייר שעליו הם כתובים ראוי היה כי לכל הפחות תינתן גרסה סדורה בע"פ - וזו לא ניתנה. ב"כ הנתבעת טוען כי התגלו סתירות משמעותיות כך למשך קיימת סתירה לעניין האם היו עם הנפגע ילדים נוספים שראו את הפגיעה, אם לאו. בנוסף התובע 3, אביו של הנפגע, צירף לתצהירו נספח ד' בטענה שזהו מסמך שנכתב על ידי הנהג אלא שבעדותו סיפר הנהג שהוא כלל לא יודע לכתוב בעברית והוסיף שלא הוא כתב את המסמך. כמו כן בעוד שהנהג מספר שהוא יודע בוודאות שהתאונה התרחשה כאשר התובע פגע ברכבו עם אופניים בצד הימני קדמי של הרכב הרי שבנספח ד' נכתב שהתובע נכנס ברכב עם קורקינט בצד השמאלי האחורי. כמו כן בתמלולים שהציג החוקר הפרטי ומעדותו עולה כי הנהג מסר גירסה נוספת לפיה הילד כלל לא היה על האופניים. חיזוק נוסף לטענת ב"כ הנתבעת הוא מהרישום הרפואי של קופת החולים שם נכתב "הילד נפל מהאופניים" ולא נכתב שהייתה תאונת דרכים. עוד טען ב"כ הנתבעת כי תמוה ביותר כיצד הצליח התובע - 3 אביו של הנפגע, לאתר את הנהג שכביכול היה מעורב בתאונה תוך יום אחד וכי לתובע 3 לא היו הסברים כיצד נודע לו על השם של הנהג הפוגע. ב"כ הנתבעת טען כי במצב בו קיימות סתירות רבות כל כך וכאשר נטל ההוכחה מוטל על התובע על בית המשפט לדחות את הגרסאות כפי שניתנו.

ב"כ הנתבע 2 המלומד טען, כי קיים אישור משטרה ובו מצויים הפרטים של הנהג הפוגע ושל הרכב כך שהנהג שיתף פעולה כבר בסמוך לאחר התאונה. עוד טען ב"כ הנתבע 2 כי עדותו של הנהג הייתה עקבית, רצופה ואמינה וכי לנהג אין כל אינטרס לביים או להודיע על משהו שלא היה ובמיוחד כשהוא יודע שאם יודע על התאונה קיימת סכנה של שלילת הרישיון. משכך על בית המשפט לקבוע שהתרחשה תאונת דרכים.

ב"כ הנתבעת 1 הגיב לטענות ב"כ הנתבע 2 וטען כי מי שפנה למשטרה ומסר את הפרטים היה התובע 3 אביו של הנפגע.

דיון והכרעה

לאחר שעברתי בעיון רב על כל המוצגים שהוגשו לבית המשפט, סבורני כי התביעה לא הוכיחה ברמה הנדרשת במשפט האזרחי כי אירוע התאונה הנטען כלל התרחש.

בגרסאות שנתנו הן אביו של הנפגע והן הנהג קיימות סתירות רבות ומשמעותיות.

ראשית בתצהיר עדותו של הנהג נכתב (סעיף 2) כי בעת שנהג ברכבו פגע בו לפתע ילד שרכב על אופניים, נפל וקם וברח מהמקום. בהמשך נכתב (סעיף 3) כי הנהג ירד מרכבו וניסה לקרוא לילד אך הוא המשיך בבריחה ואז פנה הנהג למשטרה ודיווח על האירוע. בסעיף 4 לתצהירו נכתב כי למחרת יום הפגיעה התקשר אביו של הילד לבן משפחתו של הנהג וכך איתר את הנהג והנהג מסר לו את פרטי האירוע ואת פרטי הרכב.

בתצהיר עדותו של התובע 3, הוא אביו של הנפגע, נכתב (סעיף 4) כי למעשה היה זה הרכב שפגע בתובע כאשר הוא רכוב על אופניו.  באשר לאופן שבו "גילה" התובע 3 את זהותו של הנהג נכתב (סעיף 8) "בני וילדים שהיו במקום ידעו לזהות את הנהג" בהמשך נכתב (סעיף 9) כי התובע 3 הגיע למשטרה בקשר לאירוע התאונה ובסעיף 11 לתצהירו נכתב כי הנהג הפוגע הודה בפני האב אודות הפגיעה ואף חתם על אישור הכולל את כל הפרטים הן של הרכב והן של האירוע.

כך שעל פי תצהירי העדות בלבד לא ברור באיזה אופן התרחשה התאונה קרי מי פגע במי. כמו כן לא ברור מי היה זה שהודיע על התאונה למשטרה וכן לא ברור כיצד ידע התובע 3 לאתר את הנהג כאשר הנהג טוען שהילד הפוגע ברח מהמקום והתובע 3 טוען כי בנו הנפגע וילדים אחרים שהיו במקום ידעו לזהותו.

בחקירתו של התובע (עמוד 9 שורה 13) הוא העיד כי היה זה הרכב שפגע בו ולא הוא שפגע ברכב וכשנשאל האם היו איתו ילדים נוספים בעת התאונה הוא השיב כי איננו זוכר. התובע סיפר בעדותו כי לאחר הפגיעה הוא קם והלך ולשאלה מדוע לא דיבר עם הנהג הוא השיב (עמוד 10 שורות 2-7) כי הוא פחד ממנו. כאשר נשאל כיצד ידע מהי זהותו של הנהג הפוגע הוא השיב (עמוד 10 שורות 14-15) שלא ידע מי זה הנהג וכי אנשים אחרים סיפרו לאביו מי זה הנהג. לאחר מכן שינה התובע את גרסתו וטען כי ראה את הנהג אבל לא הכיר אותו (שם שורות 25-27). בחקירתו של אבי הנפגע, התובע 3 הוא השיב שגילה מי היה הנהג שהיה מעורב בתאונת בנו על ידי זה ששאל אנשים (עמוד 13 שורה 6) וסיפר עוד כי לאחר שנודע לו מי הוא הנהג הלך התובע 3 אל ביתו של הנהג (עמוד 14 שורות 1-2). בחקירתו של הנהג, הנתבע 2 הוא סיפר כי היה זה הילד שפגע ברכבו כאשר הרכב היה בעצירה (עמוד 15 שורות 7-9) וכשנשאל אודות נספח ד' אותו צירף התובע 3 לתצהירו ואודותיו הצהיר התובע 3 כי הוא נכתב על ידי הנהג - ענה הנהג כי הוא לא יודע לכתוב בעברית והוא לא כתב את המסמך (עמוד 16 שורה 1). כשנשאל כיצד ידע אביו של התובע להגיע אליו ענה כי האב חיפש נהג מונית עם עיניים כחולות ועוד סיפר כי בעת התאונה לא היו ילדים נוספים שרכבו יחד עם התובע.

הנה כי כן עיננו הרואות שלא קיימת גרסה אחידה כיצד התרחשה התאונה, כמו כן לא ברור כיצד ידע אביו של התובע לאתר את הנהג יממה אחת בלבד לאחר האירוע - שכן הנפגע טען בתחילה שלא ראה את הנהג לאחר מכן טען שראה אבל לא הכיר. האב טוען כי הבן וילדים נוספים סיפרו לו מי הוא הנהג ולאחר מכן טען כי אנשים סיפרו לו מי הנהג. הנהג עצמו טוען כי אביו של התובע הגיע אליו משום שהוא נהג המונית היחיד עם עיניים כחולות. בנוסף התובע 3 צירף לתצהירו נספח בו לכאורה מודה התובע באירוע אלא שהתובע לא יודע לכתוב בעברית וטוען כי לא כתב את המסמך. בנוסף בנספח עצמו קיימת גרסה אחרת לאירוע כאשר מקום הפגיעה שונה והילד רכוב על קורקינט ולא על אופניים.